בחודשים הראשונים הצלקת תהיה אדמדמה, ורק בהמשך תתבהר. מראה הצלקת ימשיך וישתפר במהלך השנה הראשונה. חשיפה לשמש עלולה לגרום לצלקת לפתח גוון שונה מהעור התקין ולכן מומלץ להימנע מחשיפה לשמש בשנה הראשונה
צלקות עלולות להשאר אדומות, נוקשות, מורמות (צלקת היפרטרופית או קלואיד) גם זמן רב לאחר הניתוח - תוצאות הקשורות בעיקר בתכונות ריפוי הפצע של המטופל.
ראשית יש להדגיש שרובם המכריע של ניתוחי המוז עוברים ללא כל סיבוך ומסתיימים בקלות ובהצלחה. הפירוט בהמשך הוא לצורך הבנת הסיבוכים הנדירים האפשריים ואיך להתמודד עימם.
דימום - במהלך הניתוח עלול להגרם דימום שיתכן ויצריך התערבות לצורך עצירתו באמצעות מחט חשמלי. במקרה כזה תונח על אמת יד ימין מדבק הארקה המשמשת לסגירת המעגל החשמלי ולמניעת התחשמלות. על המטופל/ת לידע המנתח אם בגופו מותקן קוצב לב כדי למנוע הפרעה לפעולתו ע"י הטיפול במחט החשמלית.
מספר שעות לאחר סיום הניתוח עלול להופיע דימום הנובע מהעלמות האדרנלין שהוזרק עם חומר ההרדמה. חשוב להבחין בין הפרשה דמית – הצובעת את התחבושת באדום ובין דימום שפירושו שהתחבושת מתמלאת בדם ודם מתחיל לטפטף אל מחוץ לתחבושת. הפרשה דמית צפויה לאחר כל ניתוח ואין לה חשיבות. היא לא מהווה סיבה להתערבות כלשהי. לעומת זאת כאשר מופיע דימום – יש להחליף את התחבושת החיצונית וללחוץ על מקום הפצע ללא הפוגה במשך כ- 15-20 דקות. אם הדימום לא פסק, יש לחזור על הפעולה ובמידה וגם אז הדימום נמשך ליצור קשר עם המנתח או עם בית החולים (במכתב השחרור מצויים טלפונים להתקשרות).
שטף דם - לאחר ניתוחים באזור המחצית העליונה של הפנים מופיע לעיתים קרובות שטף דם תחת העין ("פנס"), לרוב בצד המנותח, ולעיתים כאשר הניתוח היה באזור מרכז הפנים – בשני הצדדים. תופעת לוואי זו נובעת מכך שהרקמה מתחת לעין היא ספוגית ויש לה אפשרות לקלוט את הדם שנותר ברקמה לאחר הניתוח או תוצרי דימומים קטנים שנמשכו לאחר הניתוח. אין לתופעת לוואי זו חשיבות וכתם והנפיחות נעלמים לרוב תוך שבוע – 10 ימים לכל היותר.
פגיעה בעצב - פגיעה בעצב במהלך הניתוח עלולה לגרום להפרעה בתחושה באזור הניתוח, ובמקרים נדירים אף חולשת שרירים מקומית. במרבית המקרים בהם הגידול מערב עצב משמעותי – המנתח יסביר למטופל את השלכות המשך הניתוח לאור הפגיעה הצפויה בעצב ויקבל את הסכמתו להמשך הניתוח. בחלק מהמקרים עלולים להפגע עצבים קטנים שהמנתח לא הבחין בהם. עצבים אלה לרוב אחראים על אזורים קטנים והפגיעה בהם אינה גורמת להפרעה תפקודית או תחושתית משמעותית. במרבית המקרים לאחר מספר חודשים התחושה באזור המנותח חוזרת לתיקנה.
תגובות רגישות יתר (אלרגיה) - שימוש בהרדמה מקומית עלול אף הוא לגרום לתופעות לוואי, מקלות ביותר ועד סכנת חיים, במקרים נדירים ביותר על רקע אלרגיה של החולה לחומר ההרדמה. חומר ההרדמה מכיל גם אדרנלין שתפקידו לגרום לכיווץ העורקים במקום הניתוח – למניעת פיזור חומר ההרדמה ולהפחתת הדימום מהרקמה. למרות שמדובר בריכוז נמוך ביותר של החומר, אצל חלק מהחולים עלולות להופיע דפיקות לב מהירות ותחושת חרדה. תופעת לוואי זו חולפת לאחר זמן קצר ואין לה כל חשיבות.
זיהום - במקרים נדירים ייתכן זיהום בפצע הניתוח שיצריך ניקוז או טיפול אנטיביוטי. סימני הזיהום הם כאבים, חום מקומי ו/או סיסטמי, אודם סביב הפצע ונפיחות. במקרים שבהם נסיבות הניתוח, משכו, גודל הפצע או מיקומו מעלים את הסיכון להתפתחות זיהום – המנתח יורה למטופל ליטול טיפול אנטיביוטי מניעתי מייד בסיום הניתוח. במקרים שבהם התפתחו סימני זיהום בלי קשר אם החולה מקבל טיפול אנטיביוטי או לא – יש לפנות ולהודיע למנתח מוקדם ככל האפשר על ההתפתחות.
בעיות בהחלמת הפצע – באופן נדיר ביותר איחוי הפצע עלול להיות איטי במיוחד, מופרע או לא תקין. במצבים כאלה יש להודיע על ההתפתחות למנתח כדי שאפשר יהיה לנקוט צעדים לתיקון המצב. במרבית המקרים התיקון הוא פשוט והתוצאה הסופית תהייה טובה מאוד.
כאבים - חלק מהסיבוכים הנ"ל עלולים להיות מלווים בכאב ואי נוחות מקומית. במקרה של כאב שאינו חולף, מחמיר, או שאינו מגיב לטיפול נוגד הכאב שהומלץ בתום הניתוח - מומלץ לפנות למנתח כדי שישקול התוויית טיפול יעיל יותר למניעת הכאב ו/או יזמן לבדיקה כדי לוודא שהכאב אינו קשור לאחד הסיבוכים האחרים המצריכים טיפול בשלב מוקדם.
